<h1>אלמנה ניזונית</h1>
<h2>דף סב:</h2>
גרסינן בפרק המוכר את הבית אמר רבה פלגא דאית לי בארעא פלגא וכו', עד אמר רבה מיצר ארעא דמינה פליגא פלגא. מצר ארעא דמינה פיסקא תשעה קבין, מפני שמוכר בעין רעה מוכר, ועל הלוקח לברר מקחו, שכל דבר שזה מוחזק והלה בא להוציא ממנו הלך אחר פחות שבלשונות, ופחות מתשעה קבין אינו חשוב שדה. וי"ל דלרבי עקיבא תשעה חצאי קבין והשאר י"ל מצרים הרחיב לו, כדלקמן בע"ה. אמר ליה אביי מאי שנא פליגא דאמרת פלגא מכר לו, ומאי שנא פיסקא דתשעה קבין, דזימנין דפיסקא נמי הוי יותר מפלגא ופלגא מפיסקא דאם השדה קטן או גדול. ולעולם היה לך לומר דיד מוכר על העליונה. אשתיק והודה לאביי בהא. סבור מיניה לאביי אידי ואידי פלגא. והשומעים שגו בדברי אביי. ולא היא, כמו שסוברים דיד הלוקח על העליונה. אמר רב יימר בר שלמיא לדידי מיפרשא לי מיניה דאביי ארעא דמינה פיסקא ואילין מצרנהא. ש"מ דלדוקא נחת לפלגא, דאהני לישנא יתירא לאפוקי מתשעה קבין דודאי יותר משמע. ואהני פיסקא למוכר דלא מכר לו כל השדה. אבל מצר ארעא דמינה פליגא משמע בין אמר ואילין מצרנהא בין לא אמר, לישנא דפליגא משמע לשון חלוקה, וכאילו פירש פלגא. ואין לומר פליגא כי פיסקא. דפיסקא דבר מועט משמע. אבל פליגא דבר קצוב למחצית משמע. שמעינן מינה מהני לישני דרבה, דקרקע אין לה אונאה אפילו יותר מחצי קרקע. דמי לא עסקינן שאפילו אם אמר לו מצר ארעא דמינה פיסקא. ואפילו בשדה שהיא בית כוריים אתא לאשמועינן דלא אמרינן פלגא אלא תשעת קבין, ולא אמרינן הדמים מודיעים.
ודאתאן עלה לפי שבספר הישר פירש רבינו תם זכרו לעולם הבא, הא דגרסינן קרקעות אין להן אונאה, ואיכא למ"ד ביטול מקח יש להן כדאיתא בפרק הזהב [ב"מ נ"ז ע"א]. פירש רבינו דוקא עד כדי דמיהן וקצת יותר. ומוכיח מן הירושלמי [כתובות פי"א ה"ד] ומפרק המקבל [ב"מ ק"ח ע"א] ומכתובות [צ"ט ע"ב] פרק אלמנה ניזונת. (מפרק המקבל) שוה מאה וזבין במאתים אמר רב נחמן אין אונאה לקרקעות אלא ביותר מחצי דמים וכו'. ועוד הביא ראייה מפירוש רבינו חננאל. ועיין בספרו. ומההיא פ"ב דקידושין [מ"ב ע"ב] אמר רב נחמן האחין שחלקו וכו', עד אמר רבא הא דאמרן יותר משתות בטל מקח במטלטלי אבל מקרקעי לא אין אונאה לקרקעות. ולפי מסורת שבידי ראיתי בפירוש רבינו חננאל ההיא דקידושין בפ"ב בגירסא המוקדמת שבספרים ישנים. והכי גרסינן בהן, הא דאמרת יותר משתות (יותר ויקח) [חוזר מקח] במטלטלי אבל במקרקעי לא דאין אונאה לקרקעות. וכן עיקר. ועל דא אנא סמיך. וכל המשנים ידן על התחתונה. ותנינא לה גבי הילכתא פסיקתא. וההיא דאלמנה ניזונית. והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות וכו', עד היכא דטעה שליח לא קא אמינא. פירוש עד חציו דביותר מחציו לא שכיחא, וכמי שאין להם אונאה חשיב ליה. עד כאן דברי רבינו תם.
ואני הסודר מצאתי בשערים דרב האי גאון דביטול מקח בקרקעות עד כדי דמיהם. כפירוש רבינו תם דמפרש עוד, הני מילי כשהוא על ידי עצמו. אבל אלמנה או שליח לא שייך ביה לומר דאם טעה שליח בפחות מכדי דמים דיקנה מקח, דאמרי ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, כדאיתא בכתובות בפרק (לפי)
